בדיקת ברגים

ישנם שני סוגים של זיהוי בריח: ידני ומכונה. ידני היא שיטת הזיהוי העקבית הפרימיטיבית והנפוצה ביותר. על מנת למזער את הזרם של מוצרים פגומים, אנשי ארגוני הייצור הכלליים בודקים את המוצרים הארוזים או הנשלחים באמצעים חזותיים כדי לא לכלול מוצרים פגומים (פגמים כוללים נזק לשיניים, חומרים מעורבים, חלודה וכו').

דרך נוספת היא זיהוי מכונה אוטומטי, בעיקר בדיקת חלקיקים מגנטיים. בדיקת חלקיקים מגנטיים היא שימוש באינטראקציה בין השדה המגנטי הדליפה בפגם של הבריח לבין האבקה המגנטית, במטרה להבדל בין החדירות המגנטית של הברגים (כגון סדקים, תכלילי סיגים, חומרים מעורבים וכו') ו החדירות המגנטית של פלדה, חומרים אלה אינם רציפים לאחר מגנטיזציה. השדה המגנטי במקום יהיה סוער, ושדה מגנטי דליפה ייווצר על פני השטח של חומר העבודה שבו חלק מהשטף המגנטי דולף, ובכך מושך את האבקה המגנטית ליצירת הצטברות האבקה המגנטית בפגם - עקבות מגנטיים. הצטברות האבקות המגנטיות הללו נצפה ומוסבר, והושגה המטרה של דחיית מוצרים פגומים.